גיל המעבר כללי

חדלון ווסת (menopause)

חדלון הווסת הוא שם התקופה בחיי האשה בה מסתיימים מחזורי הווסת ופעילות השחלות.

הגיל הממוצע של חדלון ווסת הוא בסביבות 50, אבל התופעה עלולה לפקוד גם נשים בנות 40. מחזורי ווסת סדירים עשויים להמשך ממש עד חדלון הווסת, אבל בד”כ, המחזורים האחרונים נוטים להשתנות גם באורכם וגם בכמות הזרימה. שחרור ביצית מופיע בפחות ופחות מחזורים. עם העלייה בגיל השחלות מפרישות כמויות קטנות והולכות של אסטרוגן ופרוגסטרון ותהליך הביוץ נפסק בסופו של דבר.

חדלון ווסת מוקדם מתרחש לפני גיל 40. הגורמים האפשריים כוללים נטיה תורשתית והפרעות אוטואימוניות, בהן מיוצרים נוגדנים העלולים להרוס בלוטות, כולל השחלות. עישון אף הוא עלול לגרום לחדלון ווסת מוקדם.

חדלון ווסת מלאכותי נובע מהתערבות רפואי, הגורמת לצימצום או הפסקת הפרשת הורמונים מהשחלות. התערבות מסוג זה היא ניתוח בו כורתים את השחלות או מפחיתים את אספקת הדם אליהן וכן ריפוי בכימוטרפיות או הקרנות באיזור האגן. ניתוח לכריתת רחם גורם להפסקת מחזור הווסת אך אינו משפיע על רמות ההורמונים כל זמן שהשחלות נשארות במקומן ולכן אינו גורם למכלול התופעות המלוות חדלון ווסת.

תסמינים

בחלק מהמקרים אין הופעת תסמינים בתקופה הקודמת לחדלון ווסת ובחלקם מופיעים תסמינים קלים, מתונים או חמורים. גלי חום פוקדים כ- 75% מן הנשים. במהלך גל החום, העור, בעיקר הראש והצוואר, נעשה סמוק וחם ולעיתים מתלווה לכך הזעה מופרזת. רוב הנשים סובלות מגלי חום במשך יותר משנה ן- 25-50% ממשיכות לסבול מן התופעה במשך יותר מ- 5 שנים. גל החום נמשך 30 שניות עד 5 דקות ובעיקבותיו עלולות להופיע צמרמורות.

התסמינים הפסיכולוגיים והרגשיים הבאים לביטוי בתשישות, רגזנות ונדודי שינה, נובעים כנראה מהירידה ברמות האסטרוגן. ההזעה בלילות פוגעת באיכות השינה ומחמירה את התשישות והרגזנות. האשה עלולה גם לחוש סחרחורות ועיקצוצים ולחוש כאילו הלב הולם בעוצמה. אובדן השליטה בשלפוחית השתן, דלקות בשלפוחית או בנרתיק וכאב בזמן המשגל עקב היובש בנרתיק הם תסמינים אפשריים נוספים. לעיתים האשה חשה בכאבים גם בשרירים ובמפרקים.

אוסטאופורוזיס היא בעיה בריאותית חמורה הרווחת בזמן חדלון הווסת.נשים המעשנות סיגריות, שותות כמויות מופרזות של אלכוהול, משתמשות בקורטיקוסטרואידים, אינן צורכות מספיק סידן או שעבודתן נעשית בישיבה, פגיעות אף הן. במהלך 5 השנים הראשונות לאחר חדלון הווסת , אובדים מדי שנה 3-5% מן העצם. לאחר מכן האובדן השנתי מסתכם ב- 1-2%. שברים עלולים להתפתח עקב חבלות מזעריות אצל נשים קשישות.

ההתפתחות של מחלות לב וכלי דם מואצת לאחר חדלון הווסת, כאשר רמות האסטרוגן יורדות. אצל נשים לאחר חדלון ווסת הצורכות אסטרוגן מתפתחות מחלות לב וכלי דם בקצב אטי יותר מאשר אצל נשים שאינן צורכות השלמה כזאת. ההסבר לכך הוא השפעתו החיובית של האסטרוגן על רמות הכולסטרול. ירידה ברמות האסטרוגן גורמת לעליהה ברמות הכולסטרול ה”רע” LDL ולירידה ברמות הכולסטרול ה”טוב” HDL.

אבחון

חדלון הווסת מאובחן בקלות אצל 75% מהנשים. במקרים בהן קיים צורך לאבחן ודאית את התופעה, אצל נשים צעירות בעיקר, מבצעים בדיקות דם לקביעת רמת האסטרוגן ורמת הורמון ה- FSH (הורמון המופרש מיותרת המוח ומעורר את השחלה לבייץ).

לפני התחלת טיפול כלשהו, ילמד הרופא המטפל על ההסטוריה הרפואית במשפחה, ההסטוריה התרופתית של האשה ויבצע בדיקות רפואיות. מלבד הבדיקות השגרתיות, מבצעים לעיתים גם בדיקת ממוגרפיה, בדיקות דם ובדיקת צפיפות עצם. מידע זה עשוי לסייע לרופא לקבוע את מידת הסיכון של האשה לפתח הפרעות בעקבות חדלון הווסת.

עבור נשים עם היסטוריה של דימום אנומלי מהרחם, מקובל לבצע ביופסיה לגילוי סימנים לסרטן.

טיפול

הטיפול בתסמינים מבוסס על השבת ריכוז האסטרוגן לרמתו לפני חדלון הווסת. המטרות העיקריות לטיפול בתוספי אסטרוגן הינן:

– להפחית את חומרת תסמינים כגון גלי חום ויובש בנרתיק.

– לעזור במניעת אוסטאופורוזיס.

– לעזור במניעת טרשת עורקים ומחלת העורקים הכליליים.

האסטרוגן זמין בשתי צורות טיבעית וסינטטית (המיוצרת במעבדה). האסטרוגן הסינטטי חזק פי 100 מהטבעי ולכן לא מרבים להמליץ על השימוש בו בתקופת חדלון הווסת. מינונים קטנים ביותר של אסטרוגן טבעי די בהם למנוע גלי חום ואוסטאופורוזיס.

אפשר לבלוע טבליות של אסטרוגן או להצמיד מדבקת אסטרוגן לעור. מאחר והשימוש באסטרוגן טומן בחובו תופעות לוואי וסיכונים ארוכי טווח, מלבד יתרונותיו הברורים, לכן יש לשקול היטב את היתרונות והסיכונים בטרם התחלת הטיפול בתוספי אסטרוגן. תופעות הלוואי של אסטרוגן כוללות בחילה, אי נוחות בשדיים, כאב ראש ושינויים במצב הרוח.

נשים המשתמשות באסטרוגן ללא פרוגסטרון לאחר חדלון הווסת מגבירות את סיכוייהן ללקות בסרטן רירית הרחם. בליעת פרוגסטרון כתוספת לאסטרוגן מבטלת כמעט לחלוטין את הסיכון ללקות בסרטן רירית הרחם ומצמצמת ביותר סיכון זה אצל נשים שאינן צורכות תוספי אסטרוגן.

שימוש בפרוגסטרון עם אסטרוגן

נשים נוהגות לצרוך פרוגסטרון נוסף לאסטרוגן, לאחר חדלון הווסת כדי לצמצם את הסיכון ללקות בסרטן רירית הרחם. בדרך כלל מקובל לבלוע את שני התוספים מדי יום. משטר תרופתי זה גורם לדימום בלתי סדיר מן הנרתיק במשך חודשיים-שלושה לאחר התחלת הטיפול, אך הדימום נפסק בדרך כלל לחלוטין בתוך שנה.

לחלופין, אפשר לאמץ משטר תרופתי מחזורי, שבו האשה צורכת אסטרוגן מדי יום במשך שבועיים בערך ושילוב של פרוגסטרון ואסטרוגן במשך כמה ימים לאחר מכן – ואחר כך נמנעת משימוש בהורמונים עד סוף החודש. אבל משטר זה אינו רצוי משום שנשים רבות סובלות מדימום נרתיקי בימים שאינן בולעות הורמונים.

פרוגסטרון סינתטי זמין בכמה צורות, ואפשר לקבל אותו כטבלית נבלעת או באמצעות זריקה אל תוך השריר. תופעות הלוואי של השימוש בפרוגסטרון כוללות נפיחות בבטן, אי נוחות בשדיים, כאב ראש, שינויים במצב הרוח ואקנה. נוסף לכך הוא משפיע לרעה על רמות הכולסטרול.

קיימת התלבטות כבר שנים רבות בשאלה אם בליעת אסטרוגן עלולה להגביר את הסיכון ללקות בסרטן שד. עד כה לא הוכח קשר בין הטיפול בתוספי אסטרוגן לבין סרטן שד. עם זאת שימוש ממושך (10 שנים ויותר) באסטרוגן עלול להגביר את הסיכון ולכן טיפול זה אינו מתאים לחלק מהנשים המועדות ללקות בסרטן שד. אצל נשים המועדות לאוסטאופורוזיס ולמחלות לב אך נמצאות בסיכון נמוך ללקות בסרטן שד, יתרונות השימוש באסטרוגן שקולים כנגד הסיכונים האפשרים.

הסיכון לפתח מחלות בשלפוחית השתן גובר במקצת במהלך השנה הראשונה של הטיפול בתוספי אסטרוגן.

בדרך כלל לא מומלץ להשתמש בתוספי אסטרוגן לנשים שסובלות או שסבלו מסרטן השד או מסרטן מתקדם ברירית הרחם, מדימום לא מוסבר באברי המין, ממחלה חמורה בכבד או מהפרעה בקרישת הדם.