כשליש מהנשים עם תסמונת השלפוחית הרגיזה סובלות מדלף שתן, תופעה זו ידועה בשם תסמונת רטובה לעומת שני שליש אשר סובלות מתסמונת יבשה, דהיינו ללא דלף שתן. אחד מגורמי הסיכון להתפתחות התסמונת היא גיל. בעוד ששכיחות התופעה בקרב נשים בגיל 25-29 הינה 15% בקרב נשים בגיל 70שכיחות הינה 21%. בקרב נשים מבוגרות (60-70) שכיחות התסמונת הרטובה שכיחה פי 4 ויותר מנשים צעירות (20-29).
על פי מחקר אפידימיולוגי גדול נמצא כי קיימת עלייה מתמדת בשכיחות דלף השתן עם עלייה בגיל. בקבוצת הגיל שבין 20-39 שנה שכיחות בתופעה היא כ 7%, נשים בגילאי40-59 17%, 60-79 23% ומעל 80 שנה 31%.
מגוון הטיפולים אשר מוצע כיום לנשים עם תסמונת השלפוחית הרגיזה כולל:
- טיפול התנהגותי אשר כולל שינוי בהרגלי צריכת הנוזלים ותכיפות ריקון השלפוחית על פי זמנים קצובים.
- טיפול פיזיותרפי אשר כולל שיפור שליטה וחיזוק של שריר רצפת האגן.
- טיפול תרופתי- שמטרתו להרגיע את ההתכווצויות הבלתי רצוניות של השלפוחית ולשכך את תחושת התכיפות שקיימת באופן מתמיד.
- הזרקה של רעלנים מסוגBotulinumלשרירי השלפוחית, אשר מטרתם להרפות את שרירי השלפוחית.
בשנת 1997 אושר לראשונה בארה”ב ע”י ה FDA השתלת קוצב סקראלי שמטרתו לשלוט על פעילות השלפוחית הרגיזה. הקוצב קיבל עד כה אישור ל 3 התוויות עיקריות:
- תסמינים של תכיפות ודחיפות.
- תסמנים של תכיפות ואי שליטה במתן שתן.
- בעיות בריקון של השלפוחית ממקור לא חסימתי.
מאחר ומדובר בטיפול כירורגי, מקובל להציע את הטיפול הנ”ל לאחר שמוצו טיפולים שמרניים קודמים.
הפעולה מבוצעת תחת טשטוש עם אלחוש מקומי. הפעולה נמשכת כ 30 דקות. לאחר הפעולה המטופלת נמצאת תחת השגחה למשך שעתיים לפני שהיא משוחררת לביתה. יעילות הטיפול הינה סביב 70% הצלחה. הנושא של גירוי עצבי כטיפול בבעיות השלפוחית קבל תאוצה אדירה בשנים האחרונות. כיום מתבצעים ניסויים אשר מטרתם לבחון את יעילות הקוצב כטיפול לבעיות של העדר שליטה במתן צואה, וכאבים כרוניים באגן.
ד”ר לבנשטיין מוסר כי בימים אלו הוא פועל נמרצות להכנסת טיפולים אלו לסל הטיפולים של משרד הבריאות.
גינקולוגים ממליצים על אומגה 3 לכל הנשים ההרות והמניקות
אם את בהריון או מיניקה כדאי שתשאלי את עצמך: דגים כבר אכלת היום? ואתמול? ושלשום?
אם התשובה היא לא, כדאי שתמשיכי לקרוא…
כל אישה הרה ומיניקה צריכה לאכול לפחות שתי מנות דג בשבוע (הכוונה היא לפחות 340 גרם לשבוע), כך נהוג בארה”ב וגם בישראל, וכך גם פורסם לאחרונה בקונצנזוס של הפרינטולוגים שהם רופאי הנשים שמתמחים בהריון.
אולם, רוב הנשים לא אוכלות דגים, במיוחד לא בתקופת ההיריון, מסיבות שונות כגון: בחילות (שמופיעות בטרימסטר הראשון בעיקר),חיבה מועטה לדגים, ובנוסף לכך, חשש מפני רעלנים ומתכות כבדות שמצויים בדגים ועלולים לפגוע בהתפתחות העובר.
למה כל כך חשוב לצרוך דגים בתקופת ההריון וההנקה?
על השאלה זו בדיוק ענה האיגוד הפרינטולוגי.
חומצות השומן מסוג אומגה 3 הן רכיב תזונה הכרחי, כלומר – הגוף חייב לקבלו בתזונה, משום שאינו מסוגל לייצר אותן בעצמו. המקור התזונתי העיקרי לאומגה 3 הוא דגים, ורובנו לא אוכלות דגים באופן קבוע, אם בכלל. לפיכך נוצר חסר תזונתי בקרב נשים רבות בעולם המערבי. לחסר זה משמעות מיוחדת בתקופת ההריון וההנקה, בה העובר והתינוק היונק דורשים כמות גדולה של אומגה 3 להתפתחות מערכת העצבים (מוח) ומערכות נוספות בגופו המתפתח.
אז מה כדאי לעשות כדי לתת לעובר שלך את הטוב ביותר?
כאן נכנס האיגוד הפרינטולוגי לפעולה, מצטרף לאיגודי הבריאות האמריקאי והאירופאי,ונותן הנחיה ברורה: “על לאנשי המקצוע לוודא שכל אישה הרה ומיניקה תיצרוך לפחות 200 מ”ג DHA ליום”. DHA היא חומצת שומן ייחודית מקבוצת אומגה 3 המהווה רכיב עיקרי בבניית מערכת העצבים (מוח) של העובר והתינוק. ה-DHA נמצאה קריטית גם להתפתחות תקינה של ראיית של התינוק ולמערכות נוספות.
המלצות הפרינטולוגים, כוללות גם המלצה על ההנקה מלאה לתינוק שנולד בריא ובזמן. לכן, אם דגים אינם מצויים בתפריט שלך כדאי לך לשלב תוספי תזונה המכילים בעיקר את אותה חומצת שומן חמקמקה, ה-DHA. אם החלטת שלא להיניק חשוב לרכוש פורמולה לתינוקות שמכילה DHA. החוקרים מדגישים שעלייך להמשיך להעניק לתינוקך את חומצות השומן DHA גם לאחר שעבר את גיל חצי שנה.
באילו מאכלים נוכל למצוא חומצות שומן מסוג אומגה 3?
מזונות ימיים הם המקור העיקרי ל- DHA מקבוצת אומגה 3. ישנם מספר שמנים ומזונות צמחיים המכילים אומגה 3. ביניהם שמן פשתן, שמן קנולה ואגוזי מלך. אך הללו לא מכילים DHA, אלא, את חומצת השומן ALA מקבוצת אומגה 3. ה-ALA היא מולקולת המוצא לייצור DHA ויעילותה לתינוק פחותה בהרבה מזו של ה-DHA. לפיכך, מציינים הפרינטולוגים שצריכת שמנים צמחיים אינה המפתח לאספקת חומצת שומן DHA שנחוצה להתפתחות העובר והתינוק.
