הרצאה של פרופ’ ליאור לבנשטיין על הטיפולים החדשניים לדליפת שתן

הפוסט הטיפולים החדשניים לדליפת שתן הופיע לראשונה ב-פרופ' ליאור לבנשטיין.

את לא לבד: אחת מכל 3 נשים סובלת מדליפת שתן במאמץ

אם בזמן האחרון את נמנעת מהשתתפות באירועים חברתיים, מפעילות גופנית ומיציאה לטיולים בחיק הטבע מחשש לדליפת שתן בעת מאמץ, את לא לבד. מסתבר שאחת מכל 3 נשים בוגרות סובלת מדליפת שתן במאמץ – תופעה ששכיחותה עולה עם הגיל. ההריונות, הלידות, הפסקת המחזור ושינויים פיזיולוגיים נוספים שנשים כמוך חוות במהלך החיים, מובילים לפגיעה בתפקוד שלפוחית השתן. כתוצאה מכך, בעת מאמץ גופני כגון פעילות ספורטיבית, הרמת משא כבד, ריקוד ואפילו שיעול, עיטוש וצחוק, נוצר לחץ תוך בטני אשר גורם לשלפוחית להתכווץ.

מכיוון שמנגנון הסוגרים פגוע, התוצאה היא דליפת שתן אשר פוגעת באיכות החיים ובתפקוד היומי. לא נעים, אבל ממש לא בושה! יש טיפול לדליפת שתן במאמץ. אם חשבת שזה גורלך ועליך ללמוד לחיות עם דליפות השתן, יש לנו חדשות בשבילך: במרבית המקרים ניתן לטפל בתופעה המטרידה בהצלחה ולחזור במהירות לשגרת החיים.

במרפאת האורוגינקולוגיה בתל אביב ובחיפה, צוות הרופאים ואני פוגשים מדי יום נשים שהבינו שתופעת בריחת השתן במאמץ פוגעת בדימוי העצמי שלהן, בשגרת החיים, בהיגיינה האישית, בקשר עם בני הזוג, בחיי החברה וגם בארנק – עקב הצורך לרכוש מוצרי ספיגה ייעודיים.

נשים אלו התגברו על מחסום הבושה וחוסר הנעימות ועשו את הצעד הראשון שיוביל אותם לחיים ללא דליפות: בדיקת אבחון וייעוץ.

20 דקות ודליפות השתן נעלמות – ללא כאבים וללא תופעות לוואי.

לשמחתנו, הרפואה המודרנית מעמידה לרשותנו כיום טיפולים כירורגיים מתקדמים ויעילים לנשים שגישות טיפוליות שמרניות (כגון: פיזיותרפיה, ביופידבק, גירוי חשמלי והתקנים נרתיקיים) לא שיפרו את מצבן.

במסגרת ההליך הכירורגי הזעיר-פולשני והקצר (עד 20 דקות) שאנו מבצעים בהרדמה מקומית או אזורית ונקרא TVT (Tension-free vaginal tape), אנו מחדירים סרט סינתטי מיוחד דרך הנרתיק אל מתחת לצינור השופכה. ה-TVT מאפשר לשלפוחית השתן להתרוקן, אך מספק לה את התמיכה הנדרשת למניעת דליפות שתן במאמץ. ה-TVT מונח במקומו ומתקבע באמצעות רקמת צלקת ללא תפרים. בתום ההליך ששיעור הצלחתו עומד על 90-85%, תחזרי במהירות לשגרת חייך ותיפטרי מדליפות השתן.

סובלת מבריחת שתן במאמץ?

אל תתביישי ואל תתעלמי מהתופעה. לתיאום פגישת אבחון וייעוץ

במרפאת אורוגינקולגיה בתל אביב ובחיפה לחצי כאן

הפוסט סובלת מדליפת שתן במאמץ? טיפול קצר ויעיל יחזיר אותך לשגרת החיים הופיע לראשונה ב-פרופ' ליאור לבנשטיין.

פרופ’ ליאור לבנשטיין, אורוגינקולוג מומחה, מסביר הכל.
רועי שני – כמיטק – פתרונות רפואיים מתקדמים

דליפת שתן היא בעיה מובחנת ומוכרת אשר סובלים ממנה נשים וגברים. אולם בהשוואה לגברים, שכיחות דליפת שתן אצל נשים היא עד פי 3. לפי הסטטיסטיקות בין 8-20 אחוזים מהנשים יסבלו מדליפת שתן במהלך חייהן, אך בפילוח של נשים מעל גיל 40 הנתון מגיע ל- 25% ומעל גיל 65 הוא כבר מטפס ל- 40%.

דליפת שתן עלולה לגרום לירידה משמעותית באיכות החיים, כתוצאה מכך חלק מהנשים נמנעות מביצוע פעילויות גופניות ומהשתתפות בפעילויות חברתיות עד כדי מצבים של הסתגרות ובידוד חברתי. החשש והמבוכה פן הדליפה תתרחש במהלך אירוע חברתי הם כה עזים עד כדי שהם משפיעים על הדימוי עצמי, יוצרים בעיות בעבודה ופוגמים באיכות התפקוד המיני.

“דליפת שתן מוגדרת כדליפה בלתי רצונית שגורמת לבעיה חברתית, היגיינית או רפואית” אומר ד”ר ליאור לבנשטיין, אורוגינקולוג מומחה לשיקום ריצפת האגן ודליפת שתן, במרכז הארצי לשיפור תפקוד הסוגרים בביה”ח רמב”ם בחיפה. “ברגע שאשה מתלוננת ומתארת את זה כבעיה – זה כבר נקרא דליפת שתן, בין אם מדובר במספר טיפות ובין אם בדליפה שהיא יותר משמעותית. לכל אחת יש את הסף שלה וזה קשור לאיכות חיים”, הוא מסביר.

לאחר שהאשה מתלוננת בפני הרופא על בעיות שליטה בשלפוחית השתן היא מופנית לבדיקת מקור הבעיה. במרכז הארצי לשיפור תפקוד הסוגרים בביה”ח רמב”ם, למשל, המטופלות מופנות להערכה מקצועית שכוללת בדיקת ההיסטוריה הרפואית ובדיקה פיזיקאלית.

“במקרים בהם שוקל הצוות הרפואי לבצע כירורגית טיפולים כירורגים מקובל גם לבצע הערכה אורו-דינמית” אומר ד”ר לבנשטיין, ומרחיב “הערכה אורו-דינמית כוללת מילוי שלפוחית השתן בנוזלים תוך כדי מדידת הלחץ בשלפוחית והלחץ הבטני. הערכה זו מציירת תמונה בהירה אודות תפקוד שלפוחית השתן, תפקוד סוגרי השלפוחית ובעזרתה ניתן לאפיין בדיוק את סוג דליפת השתן”.

גורמי הסיכון לדליפת שתן בנשים הם רבים ומגוונים וכוללים: גיל, ניתוחי אגן, צניחה של אברי האגן ולידות נרתיקיות שגורמות לפגיעה בשרירי האגן ובעצבוב של רצפת האגן, של סוגרי השופכה שדרכה מתנקז השתן, ושל השלפוחית. כיום מקובל לסווג את דליפת שתן לפי סוגים, בהתאם לסיבה שבגינה נגרמת הדליפה:

דליפת שתן במאמץ: דליפה שמתרחשת תוך כדי שיעול, התעטשות, צחוק, פעילות גופנית, ג’וגינג או כל מצב הכרוך בעליה של הלחץ התוך בטני הגורם לשתן לדלוף.
דליפת שתן בדחיפות: דליפה זו מתרחשת כאשר אשה חשה צורך ספונטני ועז להתרוקן אך אינה מספיקה להגיע לשירותים מפני שפרק הזמן בין תחושת הצורך ועד לדליפה עצמה הוא קצר ביותר.

דליפת שתן מעורבת: (Mixed Type) דליפת שתן הנובעת משילוב של דליפה במאמץ עם דליפת שתן בדחיפות.

דליפת שתן Overflow: מצב פחות שכיח בו מנגנון ההתרוקנות של שלפוחית השתן אינו תקין, במקרים אלו מגיעה השלפוחית למצב בו היא מתמלאת מעבר לקיבולת המקסימאלית ודולפת. “המצב מזכיר כוס שממלאים בה מים יתר על המידה, וכשהמים עוברים את המפלס המקסימאלי הם מתחילים לגלוש” מסביר ד”ר לבנשטיין.

דליפת שתן בגלל מצב פונקציונאלי: מצב המאפיין בעיקר נשים בגיל המבוגר אשר סובלות ממצבים המשפיעים על רמת התפקוד שלהן למשל: קושי בניידות או דמנציה. למרות שהנשים חשות כי הן צריכות ללכת לשירותים ולהתרוקן- בגלל סיבות תפקודיות הן אינן הולכות, או שעד שהן מגיעות כבר לשירותים זה מאוחר מידי.

עדכונים בנושא בדיקות גנטיות לפני כניסה להיריון

בדיקת סיסטיק פיברוזיס נכנסה לסל הבריאות – בדיקה חשובה לגילוי נשאות למחלת הסיסטיק פיברוזיס, הוכנסה לסל הבריאות וכעת מבוצעת ללא תשלום.
לדברי פרופ’ יובל ירון, מנהל היחידה לאבחון גנטי טרום לידתי, במרכז הרפואי איכילוב תל אביב, מחלת הסיסטיק פיברוזיס (CF) הינה מחלה תורשתית חמורה ושכיחה יחסית (כ- 1:2500 – 1:3600 ילדים לוקים במחלה). המחלה מתבטאת בדלקות ריאה חוזרות, בבעיות תזונה הנובעות מספיגה לקויה של מזון במעיים על רקע פגיעה בפעילות של הלבלב ובמליחות יתר של הזיעה. הסיכון ללידת ילד/ה חולה קיים רק אם שני בני הזוג נשאים של מוטציה בגן האחראי למחלה (CFTR). לזוג הורים נשאים יש סיכון של 1:4 (25%) ללדת ילד/ה החולה במחלה, בכל הריון.

בשלב הראשון, נהוג לבדוק אחד מבני הזוג, רצוי את בן הזוג שעל פי מוצאו יש סיכוי רב יותר לאיתור מוטציה (לדוגמא אשכנזים). אם לא נמצאה אצלו/ה אף אחת מהמוטציות הנבדקות, הסיכון להופעת המחלה הנו נמוך ביותר, והברור מופסק. במידה ואחד מבני הזוג נמצא כנשא, נבדק גם בן הזוג השני. אם שני בני הזוג נשאים של מוטציה מוכרת, ניתן לבצע בדיקת העובר על ידי דגימת סיסי שליה או דגימת מי שפיר. במידה ובן זוג אחד נמצא נשא, ובבן הזוג השני לא נמצאה אף אחת מהמוטציות שנבדקו, הסיכון ללידת צאצא החולה במחלה נמוך, אך אינו אפסי. הסיבה לכך נובעת מהעובדה כי תתכן בבן הזוג השני מוטציה נדירה שלא נבדקה ולא זוהתה. במקרה כזה לא נהוג להמשיך בברור, היות ולא ניתן לזהות בעובר את המוטציה הנדירה שלא אובחנה בהורה. שכיחות הנשאים שונה בעדות השונות. ליהודים ממוצא אשכנזי, בהעדר היסטוריה משפחתית של סיסטיק פיברוזיס, הסיכון להיות נשא הנו כ- 1:30. בעדות אחרות שיעור גילוי המוטציות נמוך יותר: כ- 80% – 90% ביהודים ממוצא צפון אפריקני, טורקי או גרוזיני, ופחות מ- 50% או לא ידוע באחרים.

בדיקות סקר למחלת טיי זקס – גם לנשים בהריון – Tay Sachs – בדיקת טאי זקס מולקולרית- מאפשרת בדיקה פשוטה גם לנשים הרות. עד היום, נעשו בדיקות אלו בשיטה של בדיקת האנזים בנסיוב. אולם כיוון שבמהלך ההיריון משתנה הרמה של האנזים, נהגו לשלוח את בן הזוג לבדיקה. אם בן הזוג היה נמצא נשא היה צריך להפנות את האישה לבדיקה מורכבת בכדוריות הדם הלבנות. שימוש בטכניקות מולקולריות לבדיקת מוטציות ברמת ה DNA, מאפשרת כיום לבצע את בדיקת הנשאות לטיי זקס גם לנשים הרות.

קיימים 3 סוגים של המחלה הנקבעים לפי גיל התחלת הסימנים, אך הצורה השכיחה של המחלה היא זאת של הילוד: סימניה מופיעים לרוב סביב גיל חצי שנה וכוללים: עצירה ובהמשך נסיגה בהתפתחות, תגובה מוגזמת לרעש, אובדן קשר עם הסביבה, חירשות, עיוורון, פרכוסים. למחלה אין טיפול והיא מסתימת במוות בשנים הראשונות לחיים.
על מנת שייוולד צאצא הלוקה במחלה, על שני ההורים להיות נשאים של עותק אחד תקין ועותק אחד פגום של הגן האחראי לתסמונת. לזוג הורים נשאים יש בכל הריון סיכון ל- 1 ל- 4 (%25) ללידת ילד/ה הלוקה במחלה. המחלה נדירה במרבית אוכלוסיות העולם. באוכלוסייה הישראלית היא קיימת בשכיחות יתר בקרב יהודים ממוצא אשכנזי (שיעור הנשאות כ- 1:30) ובקרב יהודים ממוצא צפון אפריקאי (שיעור נשאות 1:110).
בשלב הראשון נבדק רק אחד מבני הזוג. אם לא נמצא נשא, אזי הסיכון ללידת צאצא הלוקה בטיי זקס נמוך והבירור מסתיים. במידה ובן/בת הזוג הנבדק מתגלה כנשא, על בן/בת הזוג השני לקבל יעוץ גנטי.

הפוסט דליפת שתן אצל נשים: מורה נבוכות הופיע לראשונה ב-פרופ' ליאור לבנשטיין.

בריחת שתן שכיחה מאוד אצל נשים מבוגרות. נשים הסובלות מהתופעה נוטות לעיתים קרובות להסתיר את הבעיה אם על ידי שימוש בתחבושות היגייניות או על ידי שינוי אורח חייהן באופן שהן נמנעות מפעילויות העלולות להחצין את הבעיה. התופעה נפוצה פי 2.5-4 אצל נשים לעומת הגברים ויכולה להתרחש בכל שלב לאחר הבגרות (שכיחותה עולה עם הגיל).

מאפייני התופעה והשפעותיה על איכות החיים אינם מבוססים במידה מספקת מאחר ומרבית הנשים אינן מרגישות בנוח לפנות לרופאן לקבלת טיפול. במחקר זה, שנערך בישראל, נבדקה שכיחות הבעיה והשפעתה על איכות החיים, בקרב 418 נשים בגילאים 30-75 שנה (גיל ממוצע 11.8 ± 50).

148 נשים (36%) דיווחו על אירועים של בריחת שתן. הגיל הממוצע לתחילת התופעה דווח כ- 13 ± 43 שנים. נמצא שבריחת שתן נפוצה יותר בגילאים מבוגרים ומתרחשת אצל נשים בגיל המעבר, נשים עם משקל עודף ואצל אילו הסובלות מהפרעות כרוניות.

60% מהנשים הסובלות מבריחת שתן דווחו שהבעיה פוגעת באיכות חייהן ו- 44% מתוכן ציינו אף כי הפגיעה משמעותית ביותר.

32% בלבד מהנשים בלבד פנו לרופא עקב בעיה זו, מחציתן לרופא המשפחה. טיפול הוצע ל- 20% מהנשים שפנו לקבלת עזרה רפואית וב- 2/3 מהמקרים הטיפול הביא להקלה.

בריחת שתן היא בעיה נפוצה, הפוגעת באיכות החיים, ולמרות זאת, נשים אינן מרבות לפנות לרופא בשל בעיה זו, שבמקרים רבים ניתנת להקלה.

הפוסט בריחת שתן בנשים בישראל הופיע לראשונה ב-פרופ' ליאור לבנשטיין.

דליפת שתן מוגדרת ככל מצב בו יש בריחת שתן באופן בלתי רצוני. נהוג לסווג את סוגי דליפת השתן לשלוש קבוצות עיקריות:

דליפת שתן במאמץ – בריחת שתן בעת ביצוע פעולה פיזית מאומצת או בעת שיעול או התעטשות אשר גורמים לעלייה בלחץ התוך בטני.

דליפה בדחיפות – בריחת שתן המופיעה באופן פתאומי עם תחושה של דחיפות במתן שתן.

דליפת שתן מעורבת – תלונות המערבות בריחת שתן במאמץ עם דליפת שתן אשר מלווה בדחיפות.

שכיחות התופעה תלויה בגיל האישה. על פי מחקר אחרון שפורסם בכתב העת JAMA נמצא שכ-15% מכלל הנשים סובלות מבריחת שתן באופן כללי.

תסמונת השלפוחית הרגיזה כוללת תסמינים של דחיפות עם או בלי דליפת שתן, תכיפות במתן שתן ויקיצה במהלך השינה לצורך הטלת שתן.

במחקר רב משתתפים שנערך בארה”ב נמצא כי כ-17% מכלל הנשים בארה”ב סובלות מתסמונת זו, סה”כ מדובר בכ-30 מיליון נשים אמריקאיות אשר סובלות מתופעת תסמונת השלפוחית הרגיזה.

כשליש מהנשים עם תסמונת השלפוחית הרגיזה סובלות מדלף שתן, תופעה זו ידועה בשם תסמונת רטובה לעומת שני שליש אשר סובלות מתסמונת יבשה, דהיינו ללא דלף שתן.

אחד מגורמי הסיכון העיקריים להתפתחות תסמונת השלפוחית הרגיזה הינו גיל האישה. בעוד שכיחות התופעה בקרב נשים בגיל 25-29 הינה 15% היארעות התופעה בקרב נשים בגיל 70 ויותר מוערכת סביב 21%.

מחקרים אפידמיולוגים צופים כי בשנת 2030, אחת מחמש נשים תהיה בגיל 65 ומעלה ומכאן יוצא כי גם שעור ההיארעות שלשלפוחית רגיזה צפויה לעלות. שלפוחית השתן הרגיזה שכיחה יותר בקרב נשים מאשר בגברים. לא ניתן לציין גורם בודד אשר גורם לתופעה.

מבין גורמי הסיכון העיקריים להתפתחות תסמונת השלפוחית הרגיזה מוזכרים: גיל, הפרעות עצביות מרכזיות או פריפריות וסכרת. לפני כל התחלת טיפול יש לבצע הערכה קלינית מדוקדקת על מנת לשלול את אחד מגורמי הסיכון הללו.

דליפות שתן ככלל ותסמונת השלפוחית הרגיזה בפרט גורמים לפגיעה קשה באיכות החיים. מחקרים קליניים רבים מורים כי מספר לא מבוטל של נשים אשר סובלות מתסמונת זו נמנעות מפעילויות חברתיות. לעיתים לא נדירות נשים עם תסמונת השלפוחית הרגיזה נוטות להסתגר בביתן בשל החשש מאירוע של איבוד שתן בציבור.

בנוסף, נמצא כי לתסמונות השלפוחית הרגיזה יש השפעה ישירה על תפקוד המיני. נשים הלוקות בתסמונת השלפוחית הרגיזה מדווחות כי קיימת ירידה בתדירות קיום יחסי מין, בחשק המיני, ובהנאה מקיום יחסי המין.

מקובל לשייך את השינויים הללו לעובדה שהנשים אלו נמצאות בחשש מתמיד של דליפת שתן בעת האקט של קיום יחסי מין. אחת מהתלונות העיקריות של נשים עם תסמונת השלפוחית הרגיזה היא כי יומם סובב סביב השירותים.

כל יציאה מהבית כרוכה בתכנון מדוקדק של מסלול הנסיעה ולימוד של כל השירותים הציבוריים שבדרך למקרה חירום.

מחקרים שהעריכו את העלויות שכרוכות סביב הטיפול בדליפת שתן הראו כי בארה”ב התקציב שמנוצל לצורך טיפול זה גדול יותר מהתקציב המוקצה לטיפול במחלת סרטן השד, סרטן הרחם וסרטן שחלות גם יחד.

נשים בארה”ב הלוקות בדליפת שתן קשה מוציאות מכיסן יותר מ-900$ לחודש בעבור רכישה של תכשירים היגייניים ותרופות. בנוסף, התופעה גורמת לאובדן ימי עבודה, פיטורים וירידה ביכולת ההשתכרות.

באופן פרדוקסלי נמצא כי למרות שכיחותה הגבוהה של בעיית דליפת השתן באוכלוסייה הכללית, רק חלק קטן מכלל הנשים פונה לרופא לצורך הערכה וטיפול.

מקובל לשער כי הסיבות העיקריות לכך הן חוסר מודעות של הציבור לאפשרויות הטיפוליות והמחשבה כי מדובר בתהליך הזדקנות נורמלי ללא מענה טיפולי.

הכחשה ובושה של האישה לפנות לרופא מטפל או לשתף אחרים בבעיה יכולה גם למנוע מבעד מטופלת לחפש עזרה. תחום רפואת האגן נמצא בתנופה אדירה, במהלך העשור האחרון הוכנסו שיטות טיפוליות חדשניות לטיפול בדליפת שתן.

לצורך ביצוע הערכה ראשונית, מומלץ לפנות לרופא גניקואורולוג או אורולוג אשר התמחה בתחום שליטה על סוגרים ושיקום רצפת האגן.

בארץ כיום קיימות מספר מרפאות רב מקצועיות של שיקום רצפת האגן בהן עובדים בשיתוף עולה רופאים גניקוארולוגים, אורולוגים, כירורגים קולורקטליים, מומחי כאב, ופיזיותרפיסטים. מרפאות אלו מוכשרות לתת מענה יעיל והערכה רב מערכתית לנשים אשר סובלות מבעיות מורכבות באגן.

הערכה קלינית הינה חיונית על מנת לאתר את סוג בעיית דליפת השתן. בדיקות עזר נוספות כגון בדיקת על קול של השלפוחית, בדיקה אורודינמית שמטרתה לאפיין את תפקוד השלפוחית ואיתר סוג הדליפה חיונית לצורך בחירת הטיפול הנכון.

דליפת שתן – הטיפולים

בעוד ניתוח הינו אחד מהטיפולים היותר שכיחים לטיפול בדליפת שתן במאמץ, לשלפוחית הרגיזה קיים מגוון רחב של טיפולים אשר ברובו הוא אינו כירורגי.

לרוב, מקובל להתחיל בחיזוק שרירי האגן ע”י טיפול פיזיותרפי וביופידבק ובטיפול התנהגותי. הטיפול ההתנהגותי כולל הערכה של כמות תצרוכת הנוזלים ותדירות ריקון השלפוחית היומית.

לעתים, בחלק מהמטופלות ניתן להשיג שיפור בשליטה על סוגרי השלפוחית בעזרת המלצות אודות שינוי בהרגלי תצרוכת הנוזלים ותדירות ריקון השלפוחית.

טיפול התרופתי הינו טיפול שכיח, ישנם מספר רב של תכשירים שונים בשוק. בישראל כל התרופות המוצעות עובדות במנגנון זהה, חסימת קולטנים כולינרגיים המצויים בשריר השלפוחית.

דרך פעילות זו, שריר השלפוחית משיג יותר הרפיה ומונע מבעד שריר השלפוחית להתכווץ בצורה בלתי רצונית.

תרופת אנטיכולינרגיות נמצאו יעילות כנגד דליפת שתן מלווה בדחיפות, טיפול בתדירות מוגברת של הטלת שתן במהלך היום והן במהלך הלילה. יעילות התרופות באופן כללי הינה כ-70%.

נטילת התרופות גורמת לתופעות לוואי לא רצויות כגון: יובש בפה, עוויתות בבטן, יובש בלחמיות ולעיתים רחוקות ייתכן טשטוש ראייה.

הסיבה השכיחה ביותר לכישלון הטיפול התרופתי הינו חוסר היענות לטיפול. על פי מחקר שבוצע בארה”ב נמצא כי פחות מ-30% מהמטופלות אשר החלו ליטול תרופות אנטיכולינרגיות המשיכו בטיפול התרופתי כעבור שנה, מרבית הנשים מפסיקות ליטול את הטיפול כעבור 3 חודשי טיפול. עיקר הסיבה להפסקת הטיפול הייתה תופעות הלוואי.

לאחרונה פורסמו נתונים אודות טיפולים חדשניים לנשים אשר ניסו טיפולים קודמים ללא הצלחה. הזרקת רעלן בוטליוניום לשריר שלפוחית השתן נמצא יעיל לטיפול בתסמיני השלפוחית הרגיזה על פי מספר עבודות מארה”ב ואירופה.

תוצאות הניסויים מראים על יעלות טיפולית יחסית גבוהה (60-70%). עיקר הבעיה בטיפול זה הוא הצורך בהזרקות חוזרות אחת ל 6-9 חודשים לערך בשל פרק זמן הפעולה המוגבל של הרעלן. בנוסף, הטיפול כרוך בעלות גבוה אשר לא ממומנת ע”י מרבית קופות החולים בארץ.

טיפול נוסף אשר הוכנס לראשונה בארה”ב לפני כ-11 שנה הינו קוצב שלפוחית (נוירוסטימולטור), שידוע בשמו “אינטרסטים” (Intersim/ Neurostimulation) ומיוצר ע”י חברת מדטרוניק.

קוצב לשלפוחית מותווה למטופלות הלוקות בדחיפות במתן שתן עם או ללא דליפה, תכיפות במן שתן והעדר ריקון של השלפוחית אשר אינו ממקור חסימתי.

השתלת הקוצב מבוצעת תחת הרדמה מקומית, מדובר בפעולה כירורגית זעירה, במהלכה מושתלת אלקטרודה דקה לאזור עצם הסקרום (העיצה) לצורך גירוי עצב סקראלי (S-3).

בשלב ראשון לאחר השתלת האלקטרודה, יעילות הקוצב נבדקת לתקופה של בין שבוע לשבועיים ע”י חיבור האלקטרודה לקוצב חיצוני.

במידה והטיפול מוכח כיעיל על פי דיווח המטופל/ת, מוחלף הקוצב החיצוני בקוצב קבוע שגודלו הוא כשל קופסת גפרורים. את הקוצב הקבוע מקובל לשתול מתחת לרקמת השומן שבאזור העכוז.

יעילות הטיפול לטיפול בתסמינים של שלפוחית רגיזה הינה בשיעור של 70-80%. חשוב לציין כי השתלת קוצב אינה מוצעת כקו טיפול ראשוני, מדובר בנשים אשר ניסו בעבר טיפולים קודמים ללא הצלחה.

הפוסט בריחת שתן – סוף עידן ההרטבות הנשיות הופיע לראשונה ב-פרופ' ליאור לבנשטיין.