אי-שליטה במתן שתן, בניגוד למה שמקובל לחשוב, אינה שכיחה בנשים מבוגרות בלבד, והיא עלולה להופיע גם בנשים צעירות ופעילות. אחת מכל ארבע נשים מגיל 40 ומעלה סובלת מדחיפות, תכיפות או אי שליטה במתן שתן.
התופעה עלולה להופיע לאחר הלידה או כתוצאה ממחלות כגון פרקינסון או טרשת נפוצה, או כתוצאה מנטילת תרופות כגון תרופות פסיכיאטריות או תרופות לטיפול ביתר לחץ דם. בנוסף קיימת נטיה גנטית אצל נשים מסויימות ללקות בהפרעות אלה.

אי-שליטה במתן שתן עלולה לפגוע קשות באיכות חייה של האישה. לתסמינים הפיסיולוגיים נלווים תחושות בושה ורצון להסתגר בבית. תפקוד האישה בתחומים רבים ודימויה העצמי נפגעים ובמקרים קיצוניים עלול אף להתפתח דיכאון. נשים נוטות לחשוב בטעות, שמדובר בתופעה שאינה ניתנת לטיפול, בעוד שלמעשה על פי רוב ניתן לפתור את הבעיה או לפחות להקל על חומרתה באמצעות טיפולים פשוטים יחסית.

ניתן להבחין במספר סוגים של אי-שליטה במתן שתן:

Stress Urinary Incontinence

דליפת שתן במאמץ, דהיינו, בכל מצב של עליית הלחץ התוך בטני כגון: צחוק, שעול, עיטוש, התעמלות ועוד. הדליפה נגרמת עקב לחץ על שלפוחית השתן בהעדר תנגודת מספקת מצד צינורית השתן עקב פגיעה במנגנון הסוגר שלה. דליפת שתן במאמץ עלולה לנבוע מנזק שנגרם לרצפת האגן בזמן לידה נרתיקית, או כתוצאה מהרמה ממושכת של משאות כבדים, עודף משקל וכן ירידה ברמת הורמון האסטרוגן המתרחשת בגיל המעבר.

Urge Urinary Incontinence

אבדן שתן תוך דחיפות, הנובע מפעילות יתר של שלפוחית השתן, שפירושו הופעת התכווצויות בלתי רצוניות של שלפוחית השתן הגורמות לדחיפות תכיפות ואף איבוד שתן בלתי רצוני. זוהי הסיבה השכיחה ביותר לאי שליטה ודחיפות במתן שתן בקבוצת הגיל השלישי. שכיחות התופעה עולה עם הגיל כנראה בשל שינויים במבנה שריר השלפוחית ובעצבוב שלה, הקשורים בתהליך ההזדקנות אבחון התופעה מתבצע באמצעות בדיקה גופנית והערכה אורודינמית, שהינה בדיקה ממוחשבת בה ממלאים את שלפוחית השתן בנוזלים ומודדים את הלחצים בה ובצינורית השתן.
Mixed Incontinence

אי שליטה מעורבת – שילוב של דליפת שתן במאמץ עם פעילות יתר של שלפוחית השתן. נשים אלה סובלות הן מאבדן שתן במאמץ והן מדחיפות ותכיפות במתן שתן, ואבדן שתן תוך דחיפות. מצב זה של אי-שליטה מעורבת הינו שכיח למדי, ואף יותר מכל אחד מן המצבים בנפרד.
Overflow incontinence

אי שליטה במתן שתן עקב מלאות יתר של שלפוחית השתן, כתוצאה מקושי בהתרוקנות וטפטוף קבוע של שתן בכמויות קטנות. סימנים מוקדמים הם תחושת אי-התרוקנות, זרם שתן חלש, היסוס התחלתי וטפטוף סופי. מצב זה נובע על-פי רוב מחוסר תחושה של השלפוחית בזמן מילוי או חוסר יכולתה להתכווץ, כתוצאה ממחלות מסוימות כמו סוכרת או נטילת תרופות מסויימות, או כתוצאה מחסימה מכאנית של מוצא השלפוחית או צינורית השתן.
Functional Incontinence

אי שליטה במתן שתן עקב בעיה תפקודית כגון מוגבלות פיזית או הפרעה קוגניטיבית, כאשר פרט לכך מערכת השתן התחתונה מתפקדת באופן נורמאלי. לדוגמא, נכות קשה בגפיים עשויה להפריע למטופלת להגיע לשירותים בתוך פרק זמן סביר, וכתוצאה מתפתחת הפרעה בשליטה בשתן.

קיימות כיום אפשרויות טיפוליות רבות ומגוונות באי-שליטה במתן שתן, בהתאם לסוג ולגורם לאי-שליטה. קיימים טיפולים שמרניים הכוללים: טיפולים לחיזוק שרירי רצפת האגן, ביופידבק, אימון שלפוחית השתן, וגרייה חשמלית או אלקטרו-מגנטית. קיימות בנוסף גם תרופות שונות העשויות להקל על המצב, ובמקרים אחרים, הפתרון הכירורגי הינו היעיל ביותר. הניתוחים מתבצעים ברובם בגישה זעיר-פולשנית, ללא צורך פתיחת הבטן ובהרדמה מקומית בלבד. ההחלמה מהירה והחזרה לשגרה היא תוך ימים ספורים ממועד הניתוח.

הפוסט אי שליטה במתן שתן בנשים הופיע לראשונה ב-פרופ' ליאור לבנשטיין.

פרופ’ ליאור לבנשטיין, אורוגינקולוג מומחה, מסביר הכל.
רועי שני – כמיטק – פתרונות רפואיים מתקדמים

דליפת שתן היא בעיה מובחנת ומוכרת אשר סובלים ממנה נשים וגברים. אולם בהשוואה לגברים, שכיחות דליפת שתן אצל נשים היא עד פי 3. לפי הסטטיסטיקות בין 8-20 אחוזים מהנשים יסבלו מדליפת שתן במהלך חייהן, אך בפילוח של נשים מעל גיל 40 הנתון מגיע ל- 25% ומעל גיל 65 הוא כבר מטפס ל- 40%.

דליפת שתן עלולה לגרום לירידה משמעותית באיכות החיים, כתוצאה מכך חלק מהנשים נמנעות מביצוע פעילויות גופניות ומהשתתפות בפעילויות חברתיות עד כדי מצבים של הסתגרות ובידוד חברתי. החשש והמבוכה פן הדליפה תתרחש במהלך אירוע חברתי הם כה עזים עד כדי שהם משפיעים על הדימוי עצמי, יוצרים בעיות בעבודה ופוגמים באיכות התפקוד המיני.

“דליפת שתן מוגדרת כדליפה בלתי רצונית שגורמת לבעיה חברתית, היגיינית או רפואית” אומר ד”ר ליאור לבנשטיין, אורוגינקולוג מומחה לשיקום ריצפת האגן ודליפת שתן, במרכז הארצי לשיפור תפקוד הסוגרים בביה”ח רמב”ם בחיפה. “ברגע שאשה מתלוננת ומתארת את זה כבעיה – זה כבר נקרא דליפת שתן, בין אם מדובר במספר טיפות ובין אם בדליפה שהיא יותר משמעותית. לכל אחת יש את הסף שלה וזה קשור לאיכות חיים”, הוא מסביר.

לאחר שהאשה מתלוננת בפני הרופא על בעיות שליטה בשלפוחית השתן היא מופנית לבדיקת מקור הבעיה. במרכז הארצי לשיפור תפקוד הסוגרים בביה”ח רמב”ם, למשל, המטופלות מופנות להערכה מקצועית שכוללת בדיקת ההיסטוריה הרפואית ובדיקה פיזיקאלית.

“במקרים בהם שוקל הצוות הרפואי לבצע כירורגית טיפולים כירורגים מקובל גם לבצע הערכה אורו-דינמית” אומר ד”ר לבנשטיין, ומרחיב “הערכה אורו-דינמית כוללת מילוי שלפוחית השתן בנוזלים תוך כדי מדידת הלחץ בשלפוחית והלחץ הבטני. הערכה זו מציירת תמונה בהירה אודות תפקוד שלפוחית השתן, תפקוד סוגרי השלפוחית ובעזרתה ניתן לאפיין בדיוק את סוג דליפת השתן”.

גורמי הסיכון לדליפת שתן בנשים הם רבים ומגוונים וכוללים: גיל, ניתוחי אגן, צניחה של אברי האגן ולידות נרתיקיות שגורמות לפגיעה בשרירי האגן ובעצבוב של רצפת האגן, של סוגרי השופכה שדרכה מתנקז השתן, ושל השלפוחית. כיום מקובל לסווג את דליפת שתן לפי סוגים, בהתאם לסיבה שבגינה נגרמת הדליפה:

דליפת שתן במאמץ: דליפה שמתרחשת תוך כדי שיעול, התעטשות, צחוק, פעילות גופנית, ג’וגינג או כל מצב הכרוך בעליה של הלחץ התוך בטני הגורם לשתן לדלוף.
דליפת שתן בדחיפות: דליפה זו מתרחשת כאשר אשה חשה צורך ספונטני ועז להתרוקן אך אינה מספיקה להגיע לשירותים מפני שפרק הזמן בין תחושת הצורך ועד לדליפה עצמה הוא קצר ביותר.

דליפת שתן מעורבת: (Mixed Type) דליפת שתן הנובעת משילוב של דליפה במאמץ עם דליפת שתן בדחיפות.

דליפת שתן Overflow: מצב פחות שכיח בו מנגנון ההתרוקנות של שלפוחית השתן אינו תקין, במקרים אלו מגיעה השלפוחית למצב בו היא מתמלאת מעבר לקיבולת המקסימאלית ודולפת. “המצב מזכיר כוס שממלאים בה מים יתר על המידה, וכשהמים עוברים את המפלס המקסימאלי הם מתחילים לגלוש” מסביר ד”ר לבנשטיין.

דליפת שתן בגלל מצב פונקציונאלי: מצב המאפיין בעיקר נשים בגיל המבוגר אשר סובלות ממצבים המשפיעים על רמת התפקוד שלהן למשל: קושי בניידות או דמנציה. למרות שהנשים חשות כי הן צריכות ללכת לשירותים ולהתרוקן- בגלל סיבות תפקודיות הן אינן הולכות, או שעד שהן מגיעות כבר לשירותים זה מאוחר מידי.

עדכונים בנושא בדיקות גנטיות לפני כניסה להיריון

בדיקת סיסטיק פיברוזיס נכנסה לסל הבריאות – בדיקה חשובה לגילוי נשאות למחלת הסיסטיק פיברוזיס, הוכנסה לסל הבריאות וכעת מבוצעת ללא תשלום.
לדברי פרופ’ יובל ירון, מנהל היחידה לאבחון גנטי טרום לידתי, במרכז הרפואי איכילוב תל אביב, מחלת הסיסטיק פיברוזיס (CF) הינה מחלה תורשתית חמורה ושכיחה יחסית (כ- 1:2500 – 1:3600 ילדים לוקים במחלה). המחלה מתבטאת בדלקות ריאה חוזרות, בבעיות תזונה הנובעות מספיגה לקויה של מזון במעיים על רקע פגיעה בפעילות של הלבלב ובמליחות יתר של הזיעה. הסיכון ללידת ילד/ה חולה קיים רק אם שני בני הזוג נשאים של מוטציה בגן האחראי למחלה (CFTR). לזוג הורים נשאים יש סיכון של 1:4 (25%) ללדת ילד/ה החולה במחלה, בכל הריון.

בשלב הראשון, נהוג לבדוק אחד מבני הזוג, רצוי את בן הזוג שעל פי מוצאו יש סיכוי רב יותר לאיתור מוטציה (לדוגמא אשכנזים). אם לא נמצאה אצלו/ה אף אחת מהמוטציות הנבדקות, הסיכון להופעת המחלה הנו נמוך ביותר, והברור מופסק. במידה ואחד מבני הזוג נמצא כנשא, נבדק גם בן הזוג השני. אם שני בני הזוג נשאים של מוטציה מוכרת, ניתן לבצע בדיקת העובר על ידי דגימת סיסי שליה או דגימת מי שפיר. במידה ובן זוג אחד נמצא נשא, ובבן הזוג השני לא נמצאה אף אחת מהמוטציות שנבדקו, הסיכון ללידת צאצא החולה במחלה נמוך, אך אינו אפסי. הסיבה לכך נובעת מהעובדה כי תתכן בבן הזוג השני מוטציה נדירה שלא נבדקה ולא זוהתה. במקרה כזה לא נהוג להמשיך בברור, היות ולא ניתן לזהות בעובר את המוטציה הנדירה שלא אובחנה בהורה. שכיחות הנשאים שונה בעדות השונות. ליהודים ממוצא אשכנזי, בהעדר היסטוריה משפחתית של סיסטיק פיברוזיס, הסיכון להיות נשא הנו כ- 1:30. בעדות אחרות שיעור גילוי המוטציות נמוך יותר: כ- 80% – 90% ביהודים ממוצא צפון אפריקני, טורקי או גרוזיני, ופחות מ- 50% או לא ידוע באחרים.

בדיקות סקר למחלת טיי זקס – גם לנשים בהריון – Tay Sachs – בדיקת טאי זקס מולקולרית- מאפשרת בדיקה פשוטה גם לנשים הרות. עד היום, נעשו בדיקות אלו בשיטה של בדיקת האנזים בנסיוב. אולם כיוון שבמהלך ההיריון משתנה הרמה של האנזים, נהגו לשלוח את בן הזוג לבדיקה. אם בן הזוג היה נמצא נשא היה צריך להפנות את האישה לבדיקה מורכבת בכדוריות הדם הלבנות. שימוש בטכניקות מולקולריות לבדיקת מוטציות ברמת ה DNA, מאפשרת כיום לבצע את בדיקת הנשאות לטיי זקס גם לנשים הרות.

קיימים 3 סוגים של המחלה הנקבעים לפי גיל התחלת הסימנים, אך הצורה השכיחה של המחלה היא זאת של הילוד: סימניה מופיעים לרוב סביב גיל חצי שנה וכוללים: עצירה ובהמשך נסיגה בהתפתחות, תגובה מוגזמת לרעש, אובדן קשר עם הסביבה, חירשות, עיוורון, פרכוסים. למחלה אין טיפול והיא מסתימת במוות בשנים הראשונות לחיים.
על מנת שייוולד צאצא הלוקה במחלה, על שני ההורים להיות נשאים של עותק אחד תקין ועותק אחד פגום של הגן האחראי לתסמונת. לזוג הורים נשאים יש בכל הריון סיכון ל- 1 ל- 4 (%25) ללידת ילד/ה הלוקה במחלה. המחלה נדירה במרבית אוכלוסיות העולם. באוכלוסייה הישראלית היא קיימת בשכיחות יתר בקרב יהודים ממוצא אשכנזי (שיעור הנשאות כ- 1:30) ובקרב יהודים ממוצא צפון אפריקאי (שיעור נשאות 1:110).
בשלב הראשון נבדק רק אחד מבני הזוג. אם לא נמצא נשא, אזי הסיכון ללידת צאצא הלוקה בטיי זקס נמוך והבירור מסתיים. במידה ובן/בת הזוג הנבדק מתגלה כנשא, על בן/בת הזוג השני לקבל יעוץ גנטי.

הפוסט דליפת שתן אצל נשים: מורה נבוכות הופיע לראשונה ב-פרופ' ליאור לבנשטיין.

בריחת שתן שכיחה מאוד אצל נשים מבוגרות. נשים הסובלות מהתופעה נוטות לעיתים קרובות להסתיר את הבעיה אם על ידי שימוש בתחבושות היגייניות או על ידי שינוי אורח חייהן באופן שהן נמנעות מפעילויות העלולות להחצין את הבעיה. התופעה נפוצה פי 2.5-4 אצל נשים לעומת הגברים ויכולה להתרחש בכל שלב לאחר הבגרות (שכיחותה עולה עם הגיל).

מאפייני התופעה והשפעותיה על איכות החיים אינם מבוססים במידה מספקת מאחר ומרבית הנשים אינן מרגישות בנוח לפנות לרופאן לקבלת טיפול. במחקר זה, שנערך בישראל, נבדקה שכיחות הבעיה והשפעתה על איכות החיים, בקרב 418 נשים בגילאים 30-75 שנה (גיל ממוצע 11.8 ± 50).

148 נשים (36%) דיווחו על אירועים של בריחת שתן. הגיל הממוצע לתחילת התופעה דווח כ- 13 ± 43 שנים. נמצא שבריחת שתן נפוצה יותר בגילאים מבוגרים ומתרחשת אצל נשים בגיל המעבר, נשים עם משקל עודף ואצל אילו הסובלות מהפרעות כרוניות.

60% מהנשים הסובלות מבריחת שתן דווחו שהבעיה פוגעת באיכות חייהן ו- 44% מתוכן ציינו אף כי הפגיעה משמעותית ביותר.

32% בלבד מהנשים בלבד פנו לרופא עקב בעיה זו, מחציתן לרופא המשפחה. טיפול הוצע ל- 20% מהנשים שפנו לקבלת עזרה רפואית וב- 2/3 מהמקרים הטיפול הביא להקלה.

בריחת שתן היא בעיה נפוצה, הפוגעת באיכות החיים, ולמרות זאת, נשים אינן מרבות לפנות לרופא בשל בעיה זו, שבמקרים רבים ניתנת להקלה.

הפוסט בריחת שתן בנשים בישראל הופיע לראשונה ב-פרופ' ליאור לבנשטיין.